<h1>מעשה רוקח סימן קצ"ו</h1>
<h2>דף יד.</h2>
שמעתי קוראים תגר ומלינים על בנות ישראל הטובל[ו]ת אם נכנסו אחר טבילה למרחץ וכ"כ רבינו שב"ט דלא עלתה לה טבילה וראייתם מפ"ק דשבת ד' י"ד בי"ח דבר שגזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובין בתר טבילה משום שהי' אומרים לא אילו מטהרים אלא אלו מטהרין ורש"י פי' התם הבא ראשו ורובו במים שאובין בו ביום של הטבילה ובעניותי נ' שלא לפסול הטבילה וקרוב הדבר בעיני שאפי' לכתחילה יכולה לרחוץ בתר טבילה לאלתר דההיא גזירה ליתי אלא דגזר טומאה על המים שאובין שפוסלין אדם שטבל ונטהר כבר וכן פ' רש"י משמע מכאן שהאדם עלתה לו טבילה וגזור על האדם שיקבל טומאה אע"פ שאין משקין מטמאין אדם והנ"מ לפסול את התרומה כדתני' ואילו פוסלין את התרומה וכו' אבל לחולין לא גזור ולבעלה חולין הוא כדאית' פ"ב דחולין ד' ל"א גבי נדה שנאנסה וטבלה ותדע דהא גזור לגבי תרומה נמי על טהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובים משום דאי הא לא קיימי הא ונראה דלהכי נקט (לעיל סתם במים שאובין משום דלענין הבא ראשו ורובו ל"ש כו' כנ"ל שצ"ל) לא שייך למימר במים מועטין כמו בג' לוגין ומיהו דינו א' והאי טהור שנפלו כו' מיירי בטהור גמור שלא טבל היום אלא זמן רחוק וכ"מ מפי' רש"י ואם באנו ללמוד מכאן בז"ה א"כ שום אשה לא תרחוץ אלא בימי טומאתה דהא גזרו על כל טהור אלא ש"מ כדפרי' עיקר וא"ל דהכל מיירי ביום שטבל אלא דהדר גזרו אפי' בג' לוגין א"כ אמאי נקט בסיפא וטהור כו' וברישא ל"ק וטהור הבא כו' אלא ש"מ דלבסוף גזור אפי' בטהור גמור ל"מ במים שאובין רובא דהיינו שאובין טובא אלא אפי' טהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין שאובין ע"י נפילה [אין] יכולין לשפוך על רובו אפ"ה נפסל מתרומה ומיהו לחולין ולבעלה מותרין כדפרי' לעיל אבי העזרי (עיין במרדכי פ"ק דשבועות שהעת[י]ק תחלת לשון זה עד ולבעלה חולין וברוקח ס' ט' אית' היפך זה עיי"ש).
